שמי מרב אלישוב.

אני גרה בירושלים עם משפחתי- בעלי יואב הס וארבעת ילדנו: נבו, רע, כרמל ויער.

אני עובדת כעורכת דין במשטרת ישראל.

אהבתי הגדולה היא רקמת עמים: גם רקמות שאני רוקמת בעצמי וגם רקמות אתניות שאני מוצאת או קונה בכל מני שווקים בארץ ובעולם.

סבתי היתה תופרת מקצועית וכנראה משהו מזה עבר אלי בגנים. את רוב  סוגי מלאכת היד  למדתי בבית הספר היסודי בפתח תקווה אצל המורה מרים בנציוני: רקמה, סריגה, תפירה במכונה ואפילו אריגה. לבת המצווה שלי רקמתי "חולצה רומנית" בהדרכת מכרה של הורי.

בשנת 2007 הצטרפתי לחוג הרקמה של מגינה שלאין בבית הכרם. אצלה נחשפתי לעושר עצום של תכים חדשים שלא הכרתי קודם לכן, לסוגי רקמות ובדים  ססגוניים מכל העולם. גם אוסף הספרים ואלבומי הרקמה של מגינה הכניסו אותי לעולם קסום של רקמות ואריגים אתניים.

כיום, לאחר מותה של מגינה אנו- תלמידותיה  ממשיכות להיפגש ולרקום בצוותא. אנו מתבדחות ביננו לבין עצמנו שלפי כל התכניות שלנו לרקום וכמויות בדי הרקמה שאנו רוכשות כדי לרקום עליהן- כל אחת מאיתנו צריכה לחיות עוד מאות שנים כדי לממש את כל החלומות בנושא זה. אני מאחלת לכולנו עוד שנים רבות של רקמה בצוותא והנאה.