רבקה בקר

לרקום זה לצייר בחוטים ומחט

אבי בוריה, עלה לארץ ישראל מרוסיה בשנת 1926 עם אחותו, אחרי הוריו שעלו בשנת 1925,והתישבו בהרצליה. הוא ניסה לחיות בקיבוץ אך לא הסתדר, חזר להרצליה ועבד כקבלן בניין עד שפרש.

אמי, חווה, נולדה בלוצק שבפולין למשפחה ציונית שבה דיברו עברית. היא אחרה ההרשמה לביה"ס  לאחיות בוורשה ולכן למדה שם בסמינר למורות למלאכת-יד. כשעלתה לארץ בשנת 1935 מיד התקבלה לביה"ס ויצמן בהרצליה כמורה למלאכת יד. כל השנים הרבתה לתפור, לרקום ולסרוג.  

אני ילידת הרצליה, רקמתי כבר בגן הילדים וכל השנים שלפני היכרותי את מגינה, תפרתי סרגתי ורקמתי. עבדתי כמחנכת ומורה לגיאוגרפיה בחט"ב. כשהמשפחה שלי עברה בשנת 1986 לשדה-ורבורג, פגשתי את נורית שטרנברג-חברת ילדות שלי, ולאחר שפרשתי מהעבודה בביה"ס , שכנעה אותי לנסוע לירושלים, לרקום אצל מגינה. מאז לא הפסקתי לרקום.

אני מאד אוהבת רקמת עמים ובאופן מיוחד לרקום סוזני, שטיחים בגודל  האמיתי  שלהם.

אך לא רק סוזני.

רקמה - היא עולם אמנותי בפני עצמו של צבעים, תכים, דוגמאות בדים וחוטים ואין סוף אפשרויות לביטוי ולביצוע, ומאפשרת לי לחשוב ולהתרכז בדברים אחרים. היא סוג של מדיטציה. מעשירה את הנפש, מביאה תוצאות, גורמת הנאה אמיתית.

אזמור
אזמור
רוזטות
רוזטות
אסיסי
אסיסי
סוזאני
סוזאני
רקמת פז
רקמת פז
נורתא
נורתא